אוית

Hebrew

Root
א־י־ת (ʾ-y-t)
2 terms

Verb

אוית / אֻיַּת • (uyát) (pu'al construction, active counterpart איית / אִיֵּת)

  1. to be spelled/spelt

Conjugation

Conjugation of אוית / אֻיַּת (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive —
finite forms singular plural
m f m f
past first אויתתי / אֻיַּתִּי אויתנו / אֻיַּתְנוּ
second אויתת / אֻיַּתָּ אויתת / אֻיַּתְּ אויתתם / אֻיַּתֶּם אויתתן / אֻיַּתֶּן
third אוית / אֻיַּת אויתה / אֻיְּתָה אויתו / אֻיְּתוּ
present מאוית / מְאֻיָּת מאויתת / מְאֻיֶּתֶת מאויתים / מְאֻיָּתִים מאויתות / מְאֻיָּתוֹת
future first אאוית / אֲאֻיַּת נאוית / נְאֻיַּת
second תאוית / תְּאֻיַּת תאויתי / תְּאֻיְּתִי תאויתו / תְּאֻיְּתוּ תאויתנה / תְּאֻיַּתְנָה1
third יאוית / יְאֻיַּת תאוית / תְּאֻיַּת יאויתו / יְאֻיְּתוּ תאויתנה / תְּאֻיַּתְנָה1
imperative — — — —1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.