אימן

Hebrew

Root
א־מ־ן (ʾ-m-n)
18 terms

Verb

אימן / אִמֵּן • ('imén) (pi'el construction, passive counterpart אומן / אֻמַּן)

  1. to train

Conjugation

Conjugation of אימן / אִמֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְאַמֵּן
action noun אימון / אִמּוּן
finite forms singular plural
m f m f
past first אימנתי / אִמַּנְתִּי אימנו / אִמַּנּוּ
second אימנת / אִמַּנְתָּ אימנת / אִמַּנְתְּ אימנתם / אִמַּנְתֶּם אימנתן / אִמַּנְתֶּן
third אימן / אִמֵּן אימנה / אִמְּנָה אימנו / אִמְּנוּ
present מְאַמֵּן מְאַמֶּנֶת מְאַמְּנִים מְאַמְּנוֹת
future first אֲאַמֵּן נְאַמֵּן
second תְּאַמֵּן תְּאַמְּנִי תְּאַמְּנוּ תְּאַמֵּנָּה1
third יְאַמֵּן תְּאַמֵּן יְאַמְּנוּ תְּאַמֵּנָּה1
imperative אַמֵּן אַמְּנִי אַמְּנוּ אַמֵּנָּה1

1 Rare in Modern Hebrew.

References

  • “אימן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.