אירח

Hebrew

Root
א־ר־ח (ʾ-r-kh)
6 terms

Verb

אירח / אֵרֵחַ • (eréakh) (pi'el construction)

  1. To host, entertain, accommodate

Conjugation

Conjugation of אירח / אֵרֵחַ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְאָרֵחַ
action noun אירוח / אֵרוּחַ
finite forms singular plural
m f m f
past first אירחתי / אֵרַחְתִּי אירחנו / אֵרַחְנוּ
second אירחת / אֵרַחְתָּ אירחת / אֵרַחְתְּ אירחתם / אֵרַחְתֶּם אירחתן / אֵרַחְתֶּן
third אירח / אֵרֵחַ אירחה / אֵרְחָה אירחו / אֵרְחוּ
present מְאָרֵחַ מְאָרַחַת מְאָרְחִים מְאָרְחוֹת
future first אֲאָרֵחַ נְאָרֵחַ
second תְּאָרֵחַ תְּאָרְחִי תְּאָרְחוּ תְּאָרַחְנָה1
third יְאָרֵחַ תְּאָרֵחַ יְאָרְחוּ תְּאָרַחְנָה1
imperative אָרֵחַ אָרְחִי אָרְחוּ אָרַחְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

  • הִתְאָרֵחַ (hit'aréakh, “to visit, to stay”)
  • מְאָרֵחַ (me'aréakh, “host”)
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.