אלתר

Hebrew

Root
א־ל־ת־ר (ʾ-l-t-r)
2 terms

Verb

אִלְתֵּר • (iltér) (pi'el construction)

  1. To improvise.

Conjugation

Conjugation of אילתר / אִלְתֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְאַלְתֵּר
action noun אילתור / אִלְתּוּר
finite forms singular plural
m f m f
past first אילתרתי / אִלְתַּרְתִּי אילתרנו / אִלְתַּרְנוּ
second אילתרת / אִלְתַּרְתָּ אילתרת / אִלְתַּרְתְּ אילתרתם / אִלְתַּרְתֶּם אילתרתן / אִלְתַּרְתֶּן
third אילתר / אִלְתֵּר אילתרה / אִלְתְּרָה אילתרו / אִלְתְּרוּ
present מְאַלְתֵּר מְאַלְתֶּרֶת מְאַלְתְּרִים מְאַלְתְּרוֹת
future first אֲאַלְתֵּר נְאַלְתֵּר
second תְּאַלְתֵּר תְּאַלְתְּרִי תְּאַלְתְּרוּ תְּאַלְתֵּרְנָה1
third יְאַלְתֵּר תְּאַלְתֵּר יְאַלְתְּרוּ תְּאַלְתֵּרְנָה1
imperative אַלְתֵּר אַלְתְּרִי אַלְתְּרוּ אַלְתֵּרְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.