אמורא

אֲמוֹרָא • (amora) m (plural אמוראים)

1. speaker
   • בראשית רבה ע, טז

     [כט, יז] ״וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת״, אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין

     (please add an English translation of this quotation)

2. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

• אֲמַר

Borrowed from Aramaic אֲמוֹרָא (“speaker”).

אָמוֹרָא • (amorá) m (plural indefinite אָמוֹרָאִים)

1. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

אמורא • (amoyre) m, plural אמוראים (amoyroyem)

1. (nonstandard) Unpointed form of אַמורא (amoyre).