אפה

אפה • (transliteration needed) f (plural אפאת (ʔāfāt))

1. Judeo-Arabic spelling of آفَة (ʔāfa, “damage, calamity, plague”)‎‎
   • c. 10th century, Saadia Gaon, Tafsir‎^[1], Exodus 10:1:

     תׄם קאל אללה למוסי אדכׄל אלי פרעון פאני קד קוית קלבה וקלב קואדה לכי אחל אפאתי הדׄה בהם׃

     ṯumma qāla llāhu limūsā dḵul ʔilā firʕawna faʔinnī qad qawwaytu qalbahu wa-qalba quwwādihi likay ʔuḥilla ʔāfātī hāḏihi bahum.

     Then God said to Moses: Come to Pharaoh for I have just strengthened his heart and the heart of his commanders so that I might set upon them these my plagues.

• Audio:

  (file)

אָפָה • (afá) (pa'al construction, infinitive לֶאֱפוֹת, future יֹאפֶה, imperative אֱפֵה, passive participle אָפוּי, passive counterpart נֶאֱפָה)

1. to bake

   הוא אוהב לאפות לחם. ― hu ohev le'efot lekhem. ― He loves to bake bread.

   • Tanach, Genesis 19:3, with translation of the New International Version:

     וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ׃

     But he pressed them strongly; so they turned aside to him and entered his house. And he made them a feast and baked unleavened bread, and they ate.

   • 1055, Samuel ibn Naghrillah, אִם תֵּבְךְּ (“If you cry”):

     לוּ יֶחֱזֵנִי נָח, וְהוּא רָשׁ, יֵדַע / בַּמֶּה יְמִינִי הוֹד וְהוֹן אָסָפָה. ¶ מֵרִיב בְּיָגֵעַ וְאוֹפֶה סֹלֶת / פִּיו יַאֲכִיל סֹלֶת אֲשֶׁר לוֹ אָפָה.

     (please add an English translation of this quotation)

   • 1935, Shai Agnon, סיפור פשוט (“A Simple Story”) (translated by Hillel Halkin):

     […] וידיה הקטנת עושות מלאכה הרבה, מבשלת ואופה ומכבסת ומאחה את הקרעים.

     […] and her small hands did every kind of task: the cooking and the baking and the washing and the mending.

• H644 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible