ארב

Hebrew

Root
א־ר־ב (ʾ-r-b)
4 terms

Verb

אָרַב • (aráv) (pa'al construction)

  1. to lie in wait
  2. to ambush
  3. to lurk

Conjugation

Conjugation of אָרַב (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לארוב / לֶאֱרֹב
action noun —
passive participle —
finite forms singular plural
m f m f
past first אָרַבְתִּי אָרַבְנוּ
second אָרַבְתָּ אָרַבְתְּ אֲרַבְתֶּם1 אֲרַבְתֶּן1
third אָרַב אָרְבָה אָרְבוּ
present אוֹרֵב אוֹרֶבֶת אוֹרְבִים אוֹרְבוֹת
future first אארוב / אֶאֱרֹב נארוב / נֶאֱרֹב
second תארוב / תֶּאֱרֹב תֶּאֶרְבִי תֶּאֶרְבוּ תארובנה / תֶּאֱרֹבְנָה2
third יארוב / יֶאֱרֹב תארוב / תֶּאֱרֹב יֶאֶרְבוּ תארובנה / תֶּאֱרֹבְנָה2
imperative ארוב / אֱרֹב אִרְבִי אִרְבוּ ארובנה / אֱרֹבְנָה2

1 Pronounced אָרַבְתֶּם and אָרַבְתֶּן in informal Modern Hebrew.
2 Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.