ארגן

Hebrew

Root
א־ר־ג־ן (ʾ-r-g-n)
3 terms

Verb

אִרְגֵן • (irgén) (pi'el construction)

  1. (transitive) to organize

Conjugation

Conjugation of אירגן / אִרְגֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְאַרְגֵּן
action noun אירגון / אִרְגּוּן
finite forms singular plural
m f m f
past first אירגנתי / אִרְגַּנְתִּי אירגנו / אִרְגַּנּוּ
second אירגנת / אִרְגַּנְתָּ אירגנת / אִרְגַּנְתְּ אירגנתם / אִרְגַּנְתֶּם אירגנתן / אִרְגַּנְתֶּן
third אירגן / אִרְגֵּן אירגנה / אִרְגְּנָה אירגנו / אִרְגְּנוּ
present מְאַרְגֵּן מְאַרְגֶּנֶת מְאַרְגְּנִים מְאַרְגְּנוֹת
future first אֲאַרְגֵּן נְאַרְגֵּן
second תְּאַרְגֵּן תְּאַרְגְּנִי תְּאַרְגְּנוּ תְּאַרְגֵּנָּה1
third יְאַרְגֵּן תְּאַרְגֵּן יְאַרְגְּנוּ תְּאַרְגֵּנָּה1
imperative אַרְגֵּן אַרְגְּנִי אַרְגְּנוּ אַרְגֵּנָּה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.