בוש

See also: ב־ו־ש

Hebrew

Etymology

Root
ב־ו־שׁ (b-w-sh)
5 terms

Compare Ugaritic 𐎁𐎘 (bṯ /⁠bâṯa⁠/), Aramaic בְּהַת (bəhaṯ).

Verb

בוש / בֹּשׁ • (bosh) (pa'al construction, present בּוֹשׁ, future יבוש / יֵבֹשׁ)

  1. (flowery) to feel embarrassed, be ashamed

Conjugation

Conjugation of בּוֹשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לֵבוֹשׁ
action noun —
finite forms singular plural
m f m f
past first בושתי / בֹּשְׁתִּי בושנו / בֹּשְׁנוּ
second בושת / בֹּשְׁתָּ בושת / בֹּשְׁתְּ בושתם / בָּשְׁתֶּם1 בושתן / בָּשְׁתֶּן1
third בּוֹשׁ בּוֹשָׁה בּוֹשׁוּ
present בּוֹשׁ בּוֹשָׁה בּוֹשִׁים בּוֹשׁוֹת
future first אֵבוֹשׁ נֵבוֹשׁ
second תֵּבוֹשׁ תֵּבוֹשִׁי תֵּבוֹשׁוּ תבושנה / תֵּבֹשְׁנָה2
third יֵבוֹשׁ תֵּבוֹשׁ יֵבוֹשׁוּ תבושנה / תֵּבֹשְׁנָה2
imperative בּוֹשׁ בּוֹשִׁי בּוֹשׁוּ בושנה / בֹּשְׁנָה2

1 Pronounced בושתם / בֹּשְׁתֶּם and בושתן / בֹּשְׁתֶּן in informal Modern Hebrew.
2 Rare in Modern Hebrew.

References

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.