בידל

Hebrew

Root
ב־ד־ל (b-d-l)
9 terms

Verb

בִּידֵּל / בִּדֵּל • (bidél) (pi'el construction)

  1. to separate, segregate

Conjugation

Conjugation of בידל / בִּדֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְבַדֵּל
action noun בידול / בִּדּוּל
finite forms singular plural
m f m f
past first בידלתי / בִּדַּלְתִּי בידלנו / בִּדַּלְנוּ
second בידלת / בִּדַּלְתָּ בידלת / בִּדַּלְתְּ בידלתם / בִּדַּלְתֶּם בידלתן / בִּדַּלְתֶּן
third בידל / בִּדֵּל בידלה / בִּדְּלָה בידלו / בִּדְּלוּ
present מְבַדֵּל מְבַדֶּלֶת מְבַדְּלִים מְבַדְּלוֹת
future first אֲבַדֵּל נְבַדֵּל
second תְּבַדֵּל תְּבַדְּלִי תְּבַדְּלוּ תְּבַדֵּלְנָה1
third יְבַדֵּל תְּבַדֵּל יְבַדְּלוּ תְּבַדֵּלְנָה1
imperative בַּדֵּל בַּדְּלִי בַּדְּלוּ בַּדֵּלְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.