גירש

Hebrew

Etymology

Root
ג־ר־שׁ (g-r-sh)
8 terms

Compare Ugaritic 𐎂𐎗𐎌 (grš, “to expel”).

Verb

גירש / גֵּרֵשׁ • (gerésh) (pi'el construction, passive counterpart גורש / גֹּרַשׁ)

  1. to expel, to drive out, to exile
  2. (Jewish law) to divorce (someone)

Conjugation

Conjugation of גירש / גֵּרֵשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְגָרֵשׁ
action noun גירוש / גֵּרוּשׁ
finite forms singular plural
m f m f
past first גירשתי / גֵּרַשְׁתִּי גירשנו / גֵּרַשְׁנוּ
second גירשת / גֵּרַשְׁתָּ גירשת / גֵּרַשְׁתְּ גירשתם / גֵּרַשְׁתֶּם גירשתן / גֵּרַשְׁתֶּן
third גירש / גֵּרֵשׁ גירשה / גֵּרְשָׁה גירשו / גֵּרְשׁוּ
present מְגָרֵשׁ מְגָרֶשֶׁת מְגָרְשִׁים מְגָרְשׁוֹת
future first אֲגָרֵשׁ נְגָרֵשׁ
second תְּגָרֵשׁ תְּגָרְשִׁי תְּגָרְשׁוּ תְּגָרֵשְׁנָה1
third יְגָרֵשׁ תְּגָרֵשׁ יְגָרְשׁוּ תְּגָרֵשְׁנָה1
imperative גָּרֵשׁ גָּרְשִׁי גָּרְשׁוּ גָּרֵשְׁנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

References

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.