דימם

Hebrew

Root
ד־מ־ם (d-m-m)
5 terms

Pronunciation

Verb

דימם / דִּמֵּם • (dimém) (pi'el construction)

  1. to bleed

Conjugation

Conjugation of דימם / דִּמֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְדַמֵּם
action noun דימום / דִּמּוּם
finite forms singular plural
m f m f
past first דיממתי / דִּמַּמְתִּי דיממנו / דִּמַּמְנוּ
second דיממת / דִּמַּמְתָּ דיממת / דִּמַּמְתְּ דיממתם / דִּמַּמְתֶּם דיממתן / דִּמַּמְתֶּן
third דימם / דִּמֵּם דיממה / דִּמְּמָה דיממו / דִּמְּמוּ
present מְדַמֵּם מְדַמֶּמֶת מְדַמְּמִים מְדַמְּמוֹת
future first אֲדַמֵּם נְדַמֵּם
second תְּדַמֵּם תְּדַמְּמִי תְּדַמְּמוּ תְּדַמֵּמְנָה1
third יְדַמֵּם תְּדַמֵּם יְדַמְּמוּ תְּדַמֵּמְנָה1
imperative דַּמֵּם דַּמְּמִי דַּמְּמוּ דַּמֵּמְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.