דפק

Hebrew

Root
ד־פ־ק (d-p-q)
1 term

Pronunciation

Verb

דָּפַק • (dafák) (pa'al construction)

  1. (transitive) to knock [with בְּ־]
  2. (of the heart) to beat
  3. (vulgar, slang, transitive) to fuck
  4. (vulgar, slang, transitive) to fuck up, to ruin, to destroy;, to fuck someone over
  5. (colloquial) to get even (with someone), to get back (at someone); to deal with

Conjugation

Conjugation of דָּפַק (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לדפוק / לִדְפֹּק
action noun דְּפִיקָה
passive participle דָּפוּק
finite forms singular plural
m f m f
past first דָּפַקְתִּי דָּפַקְנוּ
second דָּפַקְתָּ דָּפַקְתְּ דְּפַקְתֶּם1 דְּפַקְתֶּן1
third דָּפַק דָּפְקָה דָּפְקוּ
present דּוֹפֵק דּוֹפֶקֶת דּוֹפְקִים דּוֹפְקוֹת
future first אדפוק / אֶדְפֹּק נדפוק / נִדְפֹּק
second תדפוק / תִּדְפֹּק תִּדְפְּקִי תִּדְפְּקוּ תדפוקנה / תִּדְפֹּקְנָה2
third ידפוק / יִדְפֹּק תדפוק / תִּדְפֹּק יִדְפְּקוּ תדפוקנה / תִּדְפֹּקְנָה2
imperative דפוק / דְּפֹק דִּפְקִי דִּפְקוּ דפוקנה / דְּפֹקְנָה2

1 Pronounced דָּפַקְתֶּם and דָּפַקְתֶּן in informal Modern Hebrew.
2 Rare in Modern Hebrew.

Colloquially:

Conjugation of דָּפַק (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לדפוק / לִדְפֹק
action noun דְּפִיקָה
passive participle דָּפוּק
finite forms singular plural
m f m f
past first דָּפַקְתִּי דָּפַקְנוּ
second דָּפַקְתָּ דָּפַקְתְּ דְּפַקְתֶּם1 דְּפַקְתֶּן1
third דָּפַק דָּפְקָה דָּפְקוּ
present דּוֹפֵק דּוֹפֶקֶת דּוֹפְקִים דּוֹפְקוֹת
future first אדפוק / אֶדְפֹק נדפוק / נִדְפֹק
second תדפוק / תִּדְפֹק תִּדְפְקִי תִּדְפְקוּ תדפוקנה / תִּדְפֹקְנָה2
third ידפוק / יִדְפֹק תדפוק / תִּדְפֹק יִדְפְקוּ תדפוקנה / תִּדְפֹקְנָה2
imperative דפוק / דְּפֹק דִּפְקִי דִּפְקוּ דפוקנה / דְּפֹקְנָה2

1 Pronounced דָּפַקְתֶּם and דָּפַקְתֶּן in informal Modern Hebrew.
2 Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.