האמיר

Hebrew

Root
א־מ־ר (ʾ-m-r)
8 terms

Verb

הֶאֱמִיר • (he'emír) (hif'il construction)

  1. To rise, to go up, to climb; especially figurative.
    שכר הדירה האמיר ― s'khár hadirá he'emír ― the rent went up

Conjugation

Conjugation of הֶאֱמִיר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַאֲמִיר
action noun הַאֲמָרָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הֶאֱמַרְתִּי הֶאֱמַרְנוּ
second הֶאֱמַרְתָּ הֶאֱמַרְתְּ הֶאֱמַרְתֶּם הֶאֱמַרְתֶּן
third הֶאֱמִיר הֶאֱמִירָה הֶאֱמִירוּ
present מַאֲמִיר מַאֲמִירָה מַאֲמִירִים מַאֲמִירוֹת
future first אַאֲמִיר נַאֲמִיר
second תַּאֲמִיר תַּאֲמִירִי תַּאֲמִירוּ תַּאֲמֵרְנָה1
third יַאֲמִיר תַּאֲמִיר יַאֲמִירוּ תַּאֲמֵרְנָה1
imperative הַאֲמֵר הַאֲמִירִי הַאֲמִירוּ הַאֲמֵרְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.