האשים

Hebrew

Root
א־שׁ־ם (ʾ-sh-m)
6 terms

Verb

הֶאֱשִׁים • (he'eshím) (hif'il construction)

  1. to accuse, to blame

Conjugation

Conjugation of הֶאֱשִׁים (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַאֲשִׁים
action noun הַאֲשָׁמָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הֶאֱשַׁמְתִּי הֶאֱשַׁמְנוּ
second הֶאֱשַׁמְתָּ הֶאֱשַׁמְתְּ הֶאֱשַׁמְתֶּם הֶאֱשַׁמְתֶּן
third הֶאֱשִׁים הֶאֱשִׁימָה הֶאֱשִׁימוּ
present מַאֲשִׁים מַאֲשִׁימָה מַאֲשִׁימִים מַאֲשִׁימוֹת
future first אַאֲשִׁים נַאֲשִׁים
second תַּאֲשִׁים תַּאֲשִׁימִי תַּאֲשִׁימוּ תַּאֲשֵׁמְנָה1
third יַאֲשִׁים תַּאֲשִׁים יַאֲשִׁימוּ תַּאֲשֵׁמְנָה1
imperative הַאֲשֵׁם הַאֲשִׁימִי הַאֲשִׁימוּ הַאֲשֵׁמְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.