הוכר

Hebrew

Root
נ־כ־ר (n-k-r)
10 terms

Verb

הוכר / הֻכַּר • (hukár) (huf'al construction, active counterpart הִכִּיר)

  1. to be recognized

Conjugation

Conjugation of הוכר / הֻכַּר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive —
finite forms singular plural
m f m f
past first הוכרתי / הֻכַּרְתִּי הוכרנו / הֻכַּרְנוּ
second הוכרת / הֻכַּרְתָּ הוכרת / הֻכַּרְתְּ הוכרתם / הֻכַּרְתֶּם הוכרתן / הֻכַּרְתֶּן
third הוכר / הֻכַּר הוכרה / הֻכְּרָה הוכרו / הֻכְּרוּ
present מוכר / מֻכָּר מוכרת / מֻכֶּרֶת מוכרים / מֻכָּרִים מוכרות / מֻכָּרוֹת
future first אוכר / אֻכַּר נוכר / נֻכַּר
second תוכר / תֻּכַּר תוכרי / תֻּכְּרִי תוכרו / תֻּכְּרוּ תוכרנה / תֻּכַּרְנָה1
third יוכר / יֻכַּר תוכר / תֻּכַּר יוכרו / יֻכְּרוּ תוכרנה / תֻּכַּרְנָה1
imperative — — — —1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.