הוליד

Hebrew

Etymology

Root
י־ל־ד (y-l-d)
14 terms

Causative of ילד (yalád), from the root י־ל־ד (y-l-d).

Verb

הוֹלִיד • (holíd) (hif'il construction)

  1. To sire, to father, to beget.
    • Tanach, Genesis 25:19, with translation of the King James Version:
      וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן־אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת־יִצְחָק׃
      v'éle toldót yitzkhák ben-avrahám avrahám holíd et-yitzkhák:
      And these are the generations of Isaac, Abraham's son: Abraham begat Isaac:

Conjugation

Conjugation of הוֹלִיד (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהוֹלִיד
action noun הוֹלָדָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הוֹלַדְתִּי הוֹלַדְנוּ
second הוֹלַדְתָּ הוֹלַדְתְּ הוֹלַדְתֶּם הוֹלַדְתֶּן
third הוֹלִיד הוֹלִידָה הוֹלִידוּ
present מוֹלִיד מוֹלִידָה מוֹלִידִים מוֹלִידוֹת
future first אוֹלִיד נוֹלִיד
second תּוֹלִיד תּוֹלִידִי תּוֹלִידוּ תּוֹלֵדְנָה1
third יוֹלִיד תּוֹלִיד יוֹלִידוּ תּוֹלֵדְנָה1
imperative הוֹלֵד הוֹלִידִי הוֹלִידוּ הוֹלֵדְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.