הוציא

Hebrew

FWOTD – 5 July 2018

Etymology

Root
י־צ־א (y-ts-ʾ)
10 terms

Causative of יָצָא (yatsá, “to go out, exit”).

Pronunciation

Verb

הוֹצִיא • (hotsí) (hif'il construction, passive counterpart הוּצָא)

  1. to take or bring out or forth
    • Tanach, Numbers 15:41:
      אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם׃
      aní H' elohéikhem ashér hotsé'ti etkhém me'érets mitsráyim lihyót lakhém lelohím, aní H' elohéikhem
      I am the Lord your God who brought you out of the land of Egypt to be your God, I am the Lord your God.
    • Tanach, Deuteronomy 26:8:
      וַיּוֹצִאֵנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים׃
      And the Lord brought us out of Egypt with a mighty hand and an outstretched arm, with great deeds of terror, with signs and wonders.
    • Blessing over bread:
      בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׃
      Blessed are you, L-rd our God, King of the Universe, who brings forth bread from the earth.
  2. to present

Conjugation

Conjugation of הוֹצִיא (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהוֹצִיא
action noun הוֹצָאָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הוֹצֵאתִי הוֹצֵאנוּ
second הוֹצֵאתָ הוֹצֵאת הוֹצֵאתֶם הוֹצֵאתֶן
third הוֹצִיא הוֹצִיאָה הוֹצִיאוּ
present מוֹצִיא מוֹצִיאָה מוֹצִיאִים מוֹצִיאוֹת
future first אוֹצִיא נוֹצִיא
second תּוֹצִיא תּוֹצִיאִי תּוֹצִיאוּ תּוֹצֶאנָה1
third יוֹצִיא תּוֹצִיא יוֹצִיאוּ תּוֹצֶאנָה1
imperative הוֹצֵא הוֹצִיאִי הוֹצִיאוּ הוֹצֶאנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.