הוריש

Hebrew

Root
י־ר־שׁ (y-r-sh)
7 terms

Verb

הוֹרִישׁ • (horish) (hif'il construction)

  1. to bequeath, to will (to leave something to someone in their will)

Conjugation

Conjugation of הוֹרִישׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהוֹרִישׁ
action noun הוֹרָשָׁה
finite forms singular plural
m f m f
past first הוֹרַשְׁתִּי הוֹרַשְׁנוּ
second הוֹרַשְׁתָּ הוֹרַשְׁתְּ הוֹרַשְׁתֶּם הוֹרַשְׁתֶּן
third הוֹרִישׁ הוֹרִישָׁה הוֹרִישׁוּ
present מוֹרִישׁ מוֹרִישָׁה מוֹרִישִׁים מוֹרִישׁוֹת
future first אוֹרִישׁ נוֹרִישׁ
second תּוֹרִישׁ תּוֹרִישִׁי תּוֹרִישׁוּ תּוֹרֵשְׁנָה1
third יוֹרִישׁ תּוֹרִישׁ יוֹרִישׁוּ תּוֹרֵשְׁנָה1
imperative הוֹרֵשׁ הוֹרִישִׁי הוֹרִישׁוּ הוֹרֵשְׁנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.