היווה

Hebrew

Root
ה־ו־ה (h-w-h)
3 terms

Verb

היווה / הִוָּה • (hivá) (pi'el construction)

  1. to constitute

Conjugation

Conjugation of היוה / הִוָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַוּוֹת
action noun היווי / הִוּוּי
finite forms singular plural
m f m f
past first היויתי / הִוִּיתִי היוינו / הִוִּינוּ
second היוית / הִוִּיתָ היוית / הִוִּית היויתם / הִוִּיתֶם היויתן / הִוִּיתֶן
third היוה / הִוָּה היותה / הִוְּתָה היוו / הִוּוּ
present מְהַוֶּה מְהַוָּה מְהַוִּים מְהַוּוֹת
future first אֲהַוֶּה נְהַוֶּה
second תְּהַוֶּה תְּהַוִּי תְּהַוּוּ תְּהַוֶּינָה1
third יְהַוֶּה תְּהַוֶּה יְהַוּוּ תְּהַוֶּינָה1
imperative הַוֵּה הַוִּי הַוּוּ הַוֶּינָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.