הכאיב

Hebrew

Root
כ־א־ב (k-ʾ-b)
5 terms

Verb

הִכְאִיב • (hikh'iv) (hif'il construction)

  1. hurt (physically or emotionally)

Conjugation

Conjugation of הִכְאִיב (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַכְאִיב
action noun הַכְאָבָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הִכְאַבְתִּי הִכְאַבְנוּ
second הִכְאַבְתָּ הִכְאַבְתְּ הִכְאַבְתֶּם הִכְאַבְתֶּן
third הִכְאִיב הִכְאִיבָה הִכְאִיבוּ
present מַכְאִיב מַכְאִיבָה מַכְאִיבִים מַכְאִיבוֹת
future first אַכְאִיב נַכְאִיב
second תַּכְאִיב תַּכְאִיבִי תַּכְאִיבוּ תַּכְאֵבְנָה1
third יַכְאִיב תַּכְאִיב יַכְאִיבוּ תַּכְאֵבְנָה1
imperative הַכְאֵב הַכְאִיבִי הַכְאִיבוּ הַכְאֵבְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.