הקליד

Hebrew

Root
ק־ל־ד (q-l-d)
4 terms

Etymology

Root extracted from קְלִיד.

Verb

הִקְלִיד • (hiklid) (hif'il construction)

  1. to type, to key in
  2. to open using a key

Conjugation

Conjugation of הִקְלִיד (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַקְלִיד
action noun הַקְלָדָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הִקְלַדְתִּי הִקְלַדְנוּ
second הִקְלַדְתָּ הִקְלַדְתְּ הִקְלַדְתֶּם הִקְלַדְתֶּן
third הִקְלִיד הִקְלִידָה הִקְלִידוּ
present מַקְלִיד מַקְלִידָה מַקְלִידִים מַקְלִידוֹת
future first אַקְלִיד נַקְלִיד
second תַּקְלִיד תַּקְלִידִי תַּקְלִידוּ תַּקְלֵדְנָה1
third יַקְלִיד תַּקְלִיד יַקְלִידוּ תַּקְלֵדְנָה1
imperative הַקְלֵד הַקְלִידִי הַקְלִידוּ הַקְלֵדְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.