התבודד

Hebrew

Root
ב־ד־ד (b-d-d)
9 terms

Pronunciation

Verb

הִתְבּוֹדֵד • (hitbodéd) (hitpa'el construction)

  1. to seclude oneself, to withdraw from society

Conjugation

Conjugation of הִתְבּוֹדֵד (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהִתְבּוֹדֵד
action noun הִתְבּוֹדְדוּת
finite forms singular plural
m f m f
past first הִתְבּוֹדַדְתִּי הִתְבּוֹדַדְנוּ
second הִתְבּוֹדַדְתָּ הִתְבּוֹדַדְתְּ הִתְבּוֹדַדְתֶּם הִתְבּוֹדַדְתֶּן
third הִתְבּוֹדֵד הִתְבּוֹדְדָה הִתְבּוֹדְדוּ
present מִתְבּוֹדֵד מִתְבּוֹדֶדֶת מִתְבּוֹדְדִים מִתְבּוֹדְדוֹת
future first אֶתְבּוֹדֵד נִתְבּוֹדֵד
second תִּתְבּוֹדֵד תִּתְבּוֹדְדִי תִּתְבּוֹדְדוּ תִּתְבּוֹדֵדְנָה1
third יִתְבּוֹדֵד תִּתְבּוֹדֵד יִתְבּוֹדְדוּ תִּתְבּוֹדֵדְנָה1
imperative הִתְבּוֹדֵד הִתְבּוֹדְדִי הִתְבּוֹדְדוּ הִתְבּוֹדֵדְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.