התבונן

Hebrew

Etymology

Root
ב־י־ן (b-y-n)
8 terms

Reflexive of הֵבִין (hevín, “to understand”).

Verb

הִתְבּוֹנֵן • (hitbonén) (hitpa'el construction)

  1. (intransitive) to contemplate

Conjugation

Conjugation of הִתְבּוֹנֵן (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהִתְבּוֹנֵן
action noun הִתְבּוֹנְנוּת
finite forms singular plural
m f m f
past first הִתְבּוֹנַנְתִּי הִתְבּוֹנַנּוּ
second הִתְבּוֹנַנְתָּ הִתְבּוֹנַנְתְּ הִתְבּוֹנַנְתֶּם הִתְבּוֹנַנְתֶּן
third הִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנְנָה הִתְבּוֹנְנוּ
present מִתְבּוֹנֵן מִתְבּוֹנֶנֶת מִתְבּוֹנְנִים מִתְבּוֹנְנוֹת
future first אֶתְבּוֹנֵן נִתְבּוֹנֵן
second תִּתְבּוֹנֵן תִּתְבּוֹנְנִי תִּתְבּוֹנְנוּ תִּתְבּוֹנֵנָּה1
third יִתְבּוֹנֵן תִּתְבּוֹנֵן יִתְבּוֹנְנוּ תִּתְבּוֹנֵנָּה1
imperative הִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנְנִי הִתְבּוֹנְנוּ הִתְבּוֹנֵנָּה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.