התמוטט

Hebrew

Root
מ־ו־ט (m-w-ṭ)
3 terms

Verb

הִתְמוֹטֵט • (hitmotét) (hitpa'el construction)

  1. to collapse

Conjugation

Conjugation of הִתְמוֹטֵט (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהִתְמוֹטֵט
action noun הִתְמוֹטְטוּת
finite forms singular plural
m f m f
past first הִתְמוֹטַטְתִּי הִתְמוֹטַטְנוּ
second הִתְמוֹטַטְתָּ הִתְמוֹטַטְתְּ הִתְמוֹטַטְתֶּם הִתְמוֹטַטְתֶּן
third הִתְמוֹטֵט הִתְמוֹטְטָה הִתְמוֹטְטוּ
present מִתְמוֹטֵט מִתְמוֹטֶטֶת מִתְמוֹטְטִים מִתְמוֹטְטוֹת
future first אֶתְמוֹטֵט נִתְמוֹטֵט
second תִּתְמוֹטֵט תִּתְמוֹטְטִי תִּתְמוֹטְטוּ תִּתְמוֹטֵטְנָה1
third יִתְמוֹטֵט תִּתְמוֹטֵט יִתְמוֹטְטוּ תִּתְמוֹטֵטְנָה1
imperative הִתְמוֹטֵט הִתְמוֹטְטִי הִתְמוֹטְטוּ הִתְמוֹטֵטְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

See also

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.