התנקש

Hebrew

Root
נ־ק־שׁ (n-q-sh)
5 terms

Verb

הִתְנַקֵּשׁ • (hitnakesh) (hitpa'el construction)

  1. (Biblical Hebrew) to attempt assassination
    • Tanach, 1 Samuel 28:9:
      וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי׃
      (please add an English translation of this quotation)
  2. to assassinate

Conjugation

Conjugation of הִתְנַקֵּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהִתְנַקֵּשׁ
action noun הִתְנַקְּשׁוּת
finite forms singular plural
m f m f
past first הִתְנַקַּשְׁתִּי הִתְנַקַּשְׁנוּ
second הִתְנַקַּשְׁתָּ הִתְנַקַּשְׁתְּ הִתְנַקַּשְׁתֶּם הִתְנַקַּשְׁתֶּן
third הִתְנַקֵּשׁ הִתְנַקְּשָׁה הִתְנַקְּשׁוּ
present מִתְנַקֵּשׁ מִתְנַקֶּשֶׁת מִתְנַקְּשִׁים מִתְנַקְּשׁוֹת
future first אֶתְנַקֵּשׁ נִתְנַקֵּשׁ
second תִּתְנַקֵּשׁ תִּתְנַקְּשִׁי תִּתְנַקְּשׁוּ תִּתְנַקֵּשְׁנָה1
third יִתְנַקֵּשׁ תִּתְנַקֵּשׁ יִתְנַקְּשׁוּ תִּתְנַקֵּשְׁנָה1
imperative הִתְנַקֵּשׁ הִתְנַקְּשִׁי הִתְנַקְּשׁוּ הִתְנַקֵּשְׁנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.