ייחד

Hebrew

Root
י־ח־ד (y-kh-d)
11 terms

Verb

ייחד / יִחֵד • (yikhéd) (pi'el construction, passive counterpart יוחד / יֻחַד)

  1. to designate, to set aside, to dedicate (to mark out and make known; to point out; to name; to indicate)
  2. to individualise

Conjugation

Conjugation of ייחד / יִחֵד (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְיַחֵד
action noun ייחוד / יִחוּד
finite forms singular plural
m f m f
past first ייחדתי / יִחַדְתִּי ייחדנו / יִחַדְנוּ
second ייחדת / יִחַדְתָּ ייחדת / יִחַדְתְּ ייחדתם / יִחַדְתֶּם ייחדתן / יִחַדְתֶּן
third ייחד / יִחֵד ייחדה / יִחֲדָה ייחדו / יִחֲדוּ
present מְיַחֵד מְיַחֶדֶת מְיַחֲדִים מְיַחֲדוֹת
future first אֲיַחֵד נְיַחֵד
second תְּיַחֵד תְּיַחֲדִי תְּיַחֲדוּ תְּיַחֵדְנָה1
third יְיַחֵד תְּיַחֵד יְיַחֲדוּ תְּיַחֵדְנָה1
imperative יַחֵד יַחֲדִי יַחֲדוּ יַחֵדְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.