לקה

Hebrew

Root
ל־ק־ה (l-q-h)
1 term

Verb

לָקָה • (laká) (pa'al construction)

  1. to be hit, to receive a blow, to be lashed

Conjugation

Conjugation of לָקָה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לִלְקוֹת
action noun —
passive participle לָקוּי
finite forms singular plural
m f m f
past first לָקִיתִי לָקִינוּ
second לָקִיתָ לָקִית לְקִיתֶם1 לְקִיתֶן1
third לָקָה לָקְתָה לָקוּ
present לוֹקֶה לוֹקָה לוֹקִים לוֹקוֹת
future first אֶלְקֶה נִלְקֶה
second תִּלְקֶה תִּלְקִי תִּלְקוּ תִּלְקֶינָה2
third יִלְקֶה תִּלְקֶה יִלְקוּ תִּלְקֶינָה2
imperative לְקֵה לְקִי לְקוּ לְקֶינָה2

1 Pronounced לָקִיתֶם and לָקִיתֶן in informal Modern Hebrew.
2 Rare in Modern Hebrew.

  • מלקות

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.