מבוכה

Hebrew

Root
ב־ו־ך (b-w-k)
5 terms

Noun

מְבוּכָה • (m'vukhá) f (plural indefinite מְבוּכוֹת, singular construct מְבוּכַת־)

  1. an embarrassment
  2. confusion

Declension

Declension of מְבוּכָה
isolated forms with possessive pronouns
Number: State: form Person: singular plural
m f m f
singular indefinite מְבוּכָה first מְבוּכָתִי מְבוּכָתֵנוּ
definite הַמְּבוּכָה second מְבוּכָתְךָ מְבוּכָתֵךְ מְבוּכַתְכֶם מְבוּכַתְכֶן
construct מְבוּכַת־ third מְבוּכָתוֹ מְבוּכָתָהּ מְבוּכָתָם מְבוּכָתָן
plural indefinite מְבוּכוֹת first מבוכותיי / מְבוּכוֹתַי מְבוּכוֹתֵינוּ
definite הַמְּבוּכוֹת second מְבוּכוֹתֶיךָ מבוכותייך / מְבוּכוֹתַיִךְ מְבוּכוֹתֵיכֶם מְבוּכוֹתֵיכֶן
construct מְבוּכוֹת־ third מְבוּכוֹתָיו מְבוּכוֹתֶיהָ מְבוּכוֹתָם מְבוּכוֹתָן
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.