מוּרְטַאצִינַה

Derived from Late Latin morticīna, noun use of the feminine form of Classical Latin morticīnus (“dead; (relational) carrion”, adjective), derived from mortuus (“dead, having died”).

מוּרְטַאצִינַה (murəṭaʔṣinah /murtaccina/) m

1. carcass, dead body
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 32, leaf 2, left page, lines 17–19:

     אֵי סֵירַה מוּרְטַאצִינַה דֵי לוּ פוּפֵילוּ קוּוֵיסְטוֹ פֵיר מַאנֵיקִימוֹ אַה ווּלַאטִילִיאוֹ דֵי לִי צֵילִי אֵי אַה בֵיסְטִיאַה דֵי לַה טֵירַה אֵי נוּן צֵי קִי פַֿאצַה טְרֵימַארֵי׃ (Judeo-Roman)

     ʔe serah murəṭaʔṣinah de lu pupelu quwesəṭo per maʔneqimo ʔah wulaʔṭiliʔo de li ṣeli ʔe ʔah besəṭiʔah de lah ṭerah ʔe nun ṣe qi p̄aʔṣah ṭəremaʔre.

     /E serà murtaccina de lu pupelu questo per manechimo a vulatilio de li cieli, e a bestia de la terra; e non c'è chi faccia tremare./

     And the carcass of this people will be food for the bird of the skies, and for the animal of the land; and there is none fearful.

• מוֹרְטַה (morəṭah /⁠morta⁠/)