מוטט

Hebrew

Root
מ־ו־ט (m-w-ṭ)
3 terms

Verb

מוֹטֵט • (motet) (pi'el construction)

  1. to demolish, to cause to collapse

Conjugation

Conjugation of מוֹטֵט (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְמוֹטֵט
action noun מִיטוּט
finite forms singular plural
m f m f
past first מוֹטַטְתִּי מוֹטַטְנוּ
second מוֹטַטְתָּ מוֹטַטְתְּ מוֹטַטְתֶּם מוֹטַטְתֶּן
third מוֹטֵט מוֹטְטָה מוֹטְטוּ
present מְמוֹטֵט מְמוֹטֶטֶת מְמוֹטְטִים מְמוֹטְטוֹת
future first אֲמוֹטֵט נְמוֹטֵט
second תְּמוֹטֵט תְּמוֹטְטִי תְּמוֹטְטוּ תְּמוֹטֵטְנָה1
third יְמוֹטֵט תְּמוֹטֵט יְמוֹטְטוּ תְּמוֹטֵטְנָה1
imperative מוֹטֵט מוֹטְטִי מוֹטְטוּ מוֹטֵטְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.