מיקם

Hebrew

Root
מ־ק־ם (m-q-m)
2 terms

Verb

מיקם / מִקֵּם • (mikém) (pi'el construction)

  1. (transitive) to put, place, locate (something somewhere)

Conjugation

Conjugation of מיקם / מִקֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְמַקֵּם
action noun מיקום / מִקּוּם
finite forms singular plural
m f m f
past first מיקמתי / מִקַּמְתִּי מיקמנו / מִקַּמְנוּ
second מיקמת / מִקַּמְתָּ מיקמת / מִקַּמְתְּ מיקמתם / מִקַּמְתֶּם מיקמתן / מִקַּמְתֶּן
third מיקם / מִקֵּם מיקמה / מִקְּמָה מיקמו / מִקְּמוּ
present מְמַקֵּם מְמַקֶּמֶת מְמַקְּמִים מְמַקְּמוֹת
future first אֲמַקֵּם נְמַקֵּם
second תְּמַקֵּם תְּמַקְּמִי תְּמַקְּמוּ תְּמַקֵּמְנָה1
third יְמַקֵּם תְּמַקֵּם יְמַקְּמוּ תְּמַקֵּמְנָה1
imperative מַקֵּם מַקְּמִי מַקְּמוּ מַקֵּמְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

References

  • “מיקם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.