נדחה

Hebrew

Etymology

Root
ד־ח־ה (d-kh-h)
2 terms

Mediopassive of דָחָה (dakhá).

Verb

נִדְחָה • (nidkhá) (nif'al construction, active counterpart דָּחָה)

  1. to be postponed, to be delayed, to be put off

Conjugation

Conjugation of נִדְחָה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive להידחות / לְהִדָּחוֹת
action noun הידחות / הִדָּחוּת
finite forms singular plural
m f m f
past first נִדְחֵיתִי נִדְחֵינוּ
second נִדְחֵיתָ נִדְחֵית נִדְחֵיתֶם נִדְחֵיתֶן
third נִדְחָה נִדְחֲתָה נִדְחוּ
present נִדְחֶה נִדְחֵית נִדְחִים נִדְחוֹת
future first אֶדָּחֶה נידחה / נִדָּחֶה
second תידחה / תִּדָּחֶה תידחי / תִּדָּחִי תידחו / תִּדָּחוּ תידחינה / תִּדָּחֶינָה1
third יידחה / יִדָּחֶה תידחה / תִּדָּחֶה יידחו / יִדָּחוּ תידחינה / תִּדָּחֶינָה1
imperative הידחה / הִדָּחֵה הידחי / הִדָּחִי הידחו / הִדָּחוּ הידחינה / הִדָּחֶינָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.