עילף

Hebrew

Root
ע־ל־ף (ʿ-l-p)
4 terms

Verb

עילף / עִלֵּף • (iléf) (pi'el construction)

  1. to cause to faint or otherwise lose consciousness; to knock out

Conjugation

Conjugation of עילף / עִלֵּף (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְעַלֵּף
action noun עילוף / עִלּוּף
finite forms singular plural
m f m f
past first עילפתי / עִלַּפְתִּי עילפנו / עִלַּפְנוּ
second עילפת / עִלַּפְתָּ עילפת / עִלַּפְתְּ עילפתם / עִלַּפְתֶּם עילפתן / עִלַּפְתֶּן
third עילף / עִלֵּף עילפה / עִלְּפָה עילפו / עִלְּפוּ
present מְעַלֵּף מְעַלֶּפֶת מְעַלְּפִים מְעַלְּפוֹת
future first אֲעַלֵּף נְעַלֵּף
second תְּעַלֵּף תְּעַלְּפִי תְּעַלְּפוּ תְּעַלֵּפְנָה1
third יְעַלֵּף תְּעַלֵּף יְעַלְּפוּ תְּעַלֵּפְנָה1
imperative עַלֵּף עַלְּפִי עַלְּפוּ עַלֵּפְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.