פוּפֵילוּ

פוּפֵילוּ (pupelu) m

1. alternative form of פוּפֵילוֹ (pupelo)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 12, leaf 1, lines 26–28:

     קֵי יִיטִי מוֹ אַה לוּ לוּקוֹ מִיאוֹ קֵי אִין שִילוֹ קֵי אַלְבֵירְגַאיִי לוּ נוּמוֹ מִיאוֹ לַה אִין פְרִימַה אֵי וֵידִיטִי קוּוֵילוֹ קֵי פֵֿיצִי אַה אֵיסוֹ פֵיר מַאלוֹ דֵי לוּ פוּפֵילוּ מִיאוֹ יִשְרַﭏ׃ (Judeo-Roman)

     qe yiti mo ʔah lu luqo miʔo qe ʔin šilo qe ʔaləberəgayi lu numo miʔo lah ʔin pərimah ʔe wediti quwelo qe p̄eṣi ʔah ʔeso per malo de lu pupelu miʔo yišəraʔel.

     /Che jiti mo a lu luco mio che in Šilo, che albergaji lu numo mio là in prima, e vediti quello che feci a esso, per malo de lu pupelu mio Yišəraʔel./

     Now go to my place that [is] in Shiloh, where I caused my name to dwell at first, and see what I did to it, for [the] wickedness of my people Israel.