פיקד

Hebrew

Root
פ־ק־ד (p-q-d)
9 terms

Verb

פיקד / פִּקֵּד • (pikéd) (pi'el construction)

  1. (military) to command, to oversee
  2. (biblical) to muster
    • Tanach, Isaiah 13:4, with translation of the English Standard Version:
      יהוה צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה
      YHVH ts'va'ót m'fakéd ts'vá milkhamá
      The Lord of hosts is mustering a host for battle.

Conjugation

Conjugation of פיקד / פִּקֵּד (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְפַקֵּד
action noun פיקוד / פִּקּוּד
finite forms singular plural
m f m f
past first פיקדתי / פִּקַּדְתִּי פיקדנו / פִּקַּדְנוּ
second פיקדת / פִּקַּדְתָּ פיקדת / פִּקַּדְתְּ פיקדתם / פִּקַּדְתֶּם פיקדתן / פִּקַּדְתֶּן
third פיקד / פִּקֵּד פיקדה / פִּקְּדָה פיקדו / פִּקְּדוּ
present מְפַקֵּד מְפַקֶּדֶת מְפַקְּדִים מְפַקְּדוֹת
future first אֲפַקֵּד נְפַקֵּד
second תְּפַקֵּד תְּפַקְּדִי תְּפַקְּדוּ תְּפַקֵּדְנָה1
third יְפַקֵּד תְּפַקֵּד יְפַקְּדוּ תְּפַקֵּדְנָה1
imperative פַּקֵּד פַּקְּדִי פַּקְּדוּ פַּקֵּדְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.