קידש

Hebrew

Root
ק־ד־שׁ (q-d-sh)
10 terms

Verb

קידש / קִדֵּשׁ • (kidesh) (pi'el construction, passive counterpart קודש / קֻדַּשׁ)

  1. to sanctify

Conjugation

Conjugation of קידש / קִדֵּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְקַדֵּשׁ
action noun קידוש / קִדּוּשׁ
finite forms singular plural
m f m f
past first קידשתי / קִדַּשְׁתִּי קידשנו / קִדַּשְׁנוּ
second קידשת / קִדַּשְׁתָּ קידשת / קִדַּשְׁתְּ קידשתם / קִדַּשְׁתֶּם קידשתן / קִדַּשְׁתֶּן
third קידש / קִדֵּשׁ קידשה / קִדְּשָׁה קידשו / קִדְּשׁוּ
present מְקַדֵּשׁ מְקַדֶּשֶׁת מְקַדְּשִׁים מְקַדְּשׁוֹת
future first אֲקַדֵּשׁ נְקַדֵּשׁ
second תְּקַדֵּשׁ תְּקַדְּשִׁי תְּקַדְּשׁוּ תְּקַדֵּשְׁנָה1
third יְקַדֵּשׁ תְּקַדֵּשׁ יְקַדְּשׁוּ תְּקַדֵּשְׁנָה1
imperative קַדֵּשׁ קַדְּשִׁי קַדְּשׁוּ קַדֵּשְׁנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.