קילקל

Hebrew

Root
ק־ל־ק־ל (q-l-q-l)
5 terms

Verb

קילקל / קִלְקֵל • (kilkél) (pi'el construction, passive counterpart קולקל / קֻלְקַל)

  1. to damage, to spoil, to ruin

Conjugation

Conjugation of קילקל / קִלְקֵל (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְקַלְקֵל
action noun קילקול / קִלְקוּל
finite forms singular plural
m f m f
past first קילקלתי / קִלְקַלְתִּי קילקלנו / קִלְקַלְנוּ
second קילקלת / קִלְקַלְתָּ קילקלת / קִלְקַלְתְּ קילקלתם / קִלְקַלְתֶּם קילקלתן / קִלְקַלְתֶּן
third קילקל / קִלְקֵל קילקלה / קִלְקְלָה קילקלו / קִלְקְלוּ
present מְקַלְקֵל מְקַלְקֶלֶת מְקַלְקְלִים מְקַלְקְלוֹת
future first אֲקַלְקֵל נְקַלְקֵל
second תְּקַלְקֵל תְּקַלְקְלִי תְּקַלְקְלוּ תְּקַלְקֵלְנָה1
third יְקַלְקֵל תְּקַלְקֵל יְקַלְקְלוּ תְּקַלְקֵלְנָה1
imperative קַלְקֵל קַלְקְלִי קַלְקְלוּ קַלְקֵלְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.