ריחף

Hebrew

Root
ר־ח־ף (r-kh-p)
2 terms

Verb

ריחף / רִחֵף • (rikhéf) (pi'el construction)

  1. to hover
    • Tanach, Genesis 1:2, with translation of the Jewish Publication Society:
      וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׃
      v'ha'árets haytá tóhu vavóhu v'khóshekh 'al p'nei t'hóm v'rúakh 'elohím m'rakhéfet 'al p'nei hamáyim.
      Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters.

Conjugation

Conjugation of ריחף / רִחֵף (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְרַחֵף
action noun ריחוף / רִחוּף
finite forms singular plural
m f m f
past first ריחפתי / רִחַפְתִּי ריחפנו / רִחַפְנוּ
second ריחפת / רִחַפְתָּ ריחפת / רִחַפְתְּ ריחפתם / רִחַפְתֶּם ריחפתן / רִחַפְתֶּן
third ריחף / רִחֵף ריחפה / רִחֲפָה ריחפו / רִחֲפוּ
present מְרַחֵף מְרַחֶפֶת מְרַחֲפִים מְרַחֲפוֹת
future first אֲרַחֵף נְרַחֵף
second תְּרַחֵף תְּרַחֲפִי תְּרַחֲפוּ תְּרַחֵפְנָה1
third יְרַחֵף תְּרַחֵף יְרַחֲפוּ תְּרַחֵפְנָה1
imperative רַחֵף רַחֲפִי רַחֲפוּ רַחֵפְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.