תלמיד חכם

תַּלְמִיד חָכָם • (talmíd khakhám) m (plural indefinite תַּלְמִידֵי חֲכָמִים)

1. scholar, learned man (literally, “disciple of a sage”)
   • a. 500 C.E., Babylonian Talmud. Menachot, 18a:

     זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אָמַר אַשְׁרֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה חֲבִיבִין עֲלֵיכֶם בְּיוֹתֵר

     The eyes of Rabbi Eleazar ben Shammua trickled with tears and he said, “Happy are you, learned men, to whom the words of the Torah are most beloved!”