אובחן

Hebrew

Root
א־ב־ח־ן (ʾ-b-kh-n)
3 terms

Verb

אובחן / אֻבְחַן • ('uv'khán) (pu'al construction, active counterpart אִבְחֵן)

  1. to be diagnosed

Conjugation

Conjugation of אובחן / אֻבְחַן (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive —
finite forms singular plural
m f m f
past first אובחנתי / אֻבְחַנְתִּי אובחנו / אֻבְחַנּוּ
second אובחנת / אֻבְחַנְתָּ אובחנת / אֻבְחַנְתְּ אובחנתם / אֻבְחַנְתֶּם אובחנתן / אֻבְחַנְתֶּן
third אובחן / אֻבְחַן אובחנה / אֻבְחֲנָה אובחנו / אֻבְחֲנוּ
present מאובחן / מְאֻבְחָן מאובחנת / מְאֻבְחֶנֶת מאובחנים / מְאֻבְחָנִים מאובחנות / מְאֻבְחָנוֹת
future first אאובחן / אֲאֻבְחַן נאובחן / נְאֻבְחַן
second תאובחן / תְּאֻבְחַן תאובחני / תְּאֻבְחֲנִי תאובחנו / תְּאֻבְחֲנוּ תאובחנה / תְּאֻבְחַנָּה1
third יאובחן / יְאֻבְחַן תאובחן / תְּאֻבְחַן יאובחנו / יְאֻבְחֲנוּ תאובחנה / תְּאֻבְחַנָּה1
imperative — — — —1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.