אילם

Hebrew

Root
א־ל־ם (ʾ-l-m)
10 terms

Noun

אילם / אִלֵּם • (ilém) m (plural indefinite אילמים / אִלְּמִים, singular construct אילם / אִלֵּם־, plural construct אילמי / אִלְּמֵי־, feminine counterpart אילמת / אִלֶּמֶת) [pattern: קִטֵּל]

  1. A mute (person unable to speak).

Verb

אילם / אִלֵּם • (ilém) (pi'el construction)

  1. (transitive) to bundle, bind.
    • Tanach, Genesis 37:7, with translation of the American Standard Version:
      וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה
      v'hiné anáchnu m'al'mím alumím b'tóch hasadé
      for, behold, we were binding sheaves in the field

Conjugation

Conjugation of אילם / אִלֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְאַלֵּם
action noun —
finite forms singular plural
m f m f
past first אילמתי / אִלַּמְתִּי אילמנו / אִלַּמְנוּ
second אילמת / אִלַּמְתָּ אילמת / אִלַּמְתְּ אילמתם / אִלַּמְתֶּם אילמתן / אִלַּמְתֶּן
third אילם / אִלֵּם אילמה / אִלְּמָה אילמו / אִלְּמוּ
present מְאַלֵּם מְאַלֶּמֶת מְאַלְּמִים מְאַלְּמוֹת
future first אֲאַלֵּם נְאַלֵּם
second תְּאַלֵּם תְּאַלְּמִי תְּאַלְּמוּ תְּאַלֵּמְנָה1
third יְאַלֵּם תְּאַלֵּם יְאַלְּמוּ תְּאַלֵּמְנָה1
imperative אַלֵּם אַלְּמִי אַלְּמוּ אַלֵּמְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

References

Further reading

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.