אישר

Hebrew

Root
א־שׁ־ר (ʾ-sh-r)
7 terms

Verb

אישר / אִשֵּׁר • (ishér) (pi'el construction, passive counterpart אושר / אֻשַּׁר)

  1. to approve, allow
    • Tanach, Genesis 30:13, with translation of the Jewish Publication Society:
      וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאׇשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת;
      vatómer le'á b'oshrí, ki ishrúni banót;
      And Leah said, Happy am I, For women have called me happy;
  2. to confirm

Conjugation

Conjugation of אישר / אִשֵּׁר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְאַשֵּׁר
action noun אישור / אִשּׁוּר
finite forms singular plural
m f m f
past first אישרתי / אִשַּׁרְתִּי אישרנו / אִשַּׁרְנוּ
second אישרת / אִשַּׁרְתָּ אישרת / אִשַּׁרְתְּ אישרתם / אִשַּׁרְתֶּם אישרתן / אִשַּׁרְתֶּן
third אישר / אִשֵּׁר אישרה / אִשְּׁרָה אישרו / אִשְּׁרוּ
present מְאַשֵּׁר מְאַשֶּׁרֶת מְאַשְּׁרִים מְאַשְּׁרוֹת
future first אֲאַשֵּׁר נְאַשֵּׁר
second תְּאַשֵּׁר תְּאַשְּׁרִי תְּאַשְּׁרוּ תְּאַשֵּׁרְנָה1
third יְאַשֵּׁר תְּאַשֵּׁר יְאַשְּׁרוּ תְּאַשֵּׁרְנָה1
imperative אַשֵּׁר אַשְּׁרִי אַשְּׁרוּ אַשֵּׁרְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.