גויס

Hebrew

Root
ג־י־ס (g-y-s)
5 terms

Verb

גויס / גֻּיַּס • (guyás) (pu'al construction, active counterpart גייס / גִּיֵּס)

  1. (military) to be recruited, to be drafted, to be conscripted; to be called up

Conjugation

Conjugation of גויס / גֻּיַּס (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive —
finite forms singular plural
m f m f
past first גויסתי / גֻּיַּסְתִּי גויסנו / גֻּיַּסְנוּ
second גויסת / גֻּיַּסְתָּ גויסת / גֻּיַּסְתְּ גויסתם / גֻּיַּסְתֶּם גויסתן / גֻּיַּסְתֶּן
third גויס / גֻּיַּס גויסה / גֻּיְּסָה גויסו / גֻּיְּסוּ
present מגויס / מְגֻיָּס מגויסת / מְגֻיֶּסֶת מגויסים / מְגֻיָּסִים מגויסות / מְגֻיָּסוֹת
future first אגויס / אֲגֻיַּס נגויס / נְגֻיַּס
second תגויס / תְּגֻיַּס תגויסי / תְּגֻיְּסִי תגויסו / תְּגֻיְּסוּ תגויסנה / תְּגֻיַּסְנָה1
third יגויס / יְגֻיַּס תגויס / תְּגֻיַּס יגויסו / יְגֻיְּסוּ תגויסנה / תְּגֻיַּסְנָה1
imperative — — — —1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.