דיכא

Hebrew

Root
ד־כ־א (d-k-ʾ)
4 terms

Verb

דיכא / דִּכֵּא • (diké) (pi'el construction, passive counterpart דוכא / דֻּכָּא)

  1. to oppress, to subjugate
  2. to crush, to overpower, to suppress
  3. to cause depression

Conjugation

Conjugation of דיכא / דִּכֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְדַכֵּא
action noun דיכוי
finite forms singular plural
m f m f
past first דיכאתי / דִּכֵּאתִי דיכאנו / דִּכֵּאנוּ
second דיכאת / דִּכֵּאתָ דיכאת / דִּכֵּאת דיכאתם / דִּכֵּאתֶם דיכאתן / דִּכֵּאתֶן
third דיכא / דִּכֵּא דיכאה / דִּכְּאָה דיכאו / דִּכְּאוּ
present מְדַכֵּא מְדַכֵּאת מְדַכְּאִים מְדַכְּאוֹת
future first אֲדַכֵּא נְדַכֵּא
second תְּדַכֵּא תְּדַכְּאִי תְּדַכְּאוּ תְּדַכֶּאנָה1
third יְדַכֵּא תְּדַכֵּא יְדַכְּאוּ תְּדַכֶּאנָה1
imperative דַּכֵּא דַּכְּאִי דַּכְּאוּ דַּכֶּאנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.