הטמין

Hebrew

Root
ט־מ־ן (ṭ-m-n)
4 terms

Verb

הִטְמִין • (hitmín) (hif'il construction)

  1. to bury

Conjugation

Conjugation of הִטְמִין (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַטְמִין
action noun הַטְמָנָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הִטְמַנְתִּי הִטְמַנּוּ
second הִטְמַנְתָּ הִטְמַנְתְּ הִטְמַנְתֶּם הִטְמַנְתֶּן
third הִטְמִין הִטְמִינָה הִטְמִינוּ
present מַטְמִין מַטְמִינָה מַטְמִינִים מַטְמִינוֹת
future first אַטְמִין נַטְמִין
second תַּטְמִין תַּטְמִינִי תַּטְמִינוּ תַּטְמֵנָּה1
third יַטְמִין תַּטְמִין יַטְמִינוּ תַּטְמֵנָּה1
imperative הַטְמֵן הַטְמִינִי הַטְמִינוּ הַטְמֵנָּה1

1 Rare in Modern Hebrew.

References

  • “הטמין” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.