הכתיר

Hebrew

Etymology

Root
כ־ת־ר (k-t-r)
5 terms

From the root כ־ת־ר (k-t-r); see כֶּתֶר (kéter, “crown”).

Verb

הִכְתִּיר • (hikhtír) (hif'il construction, passive counterpart הוכתר / הֻכְתַּר)

  1. To crown, to coronate: to formally declare king.

Conjugation

Conjugation of הִכְתִּיר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַכְתִּיר
action noun הַכְתָּרָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הִכְתַּרְתִּי הִכְתַּרְנוּ
second הִכְתַּרְתָּ הִכְתַּרְתְּ הִכְתַּרְתֶּם הִכְתַּרְתֶּן
third הִכְתִּיר הִכְתִּירָה הִכְתִּירוּ
present מַכְתִּיר מַכְתִּירָה מַכְתִּירִים מַכְתִּירוֹת
future first אַכְתִּיר נַכְתִּיר
second תַּכְתִּיר תַּכְתִּירִי תַּכְתִּירוּ תַּכְתֵּרְנָה1
third יַכְתִּיר תַּכְתִּיר יַכְתִּירוּ תַּכְתֵּרְנָה1
imperative הַכְתֵּר הַכְתִּירִי הַכְתִּירוּ הַכְתֵּרְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.