כיתר

Hebrew

Root
כ־ת־ר (k-t-r)
5 terms

Verb

כיתר / כִּתֵּר • (kitér) (pi'el construction)

  1. to encircle (by a military, police, etc.)

Conjugation

Conjugation of כיתר / כִּתֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְכַתֵּר
action noun כיתור / כִּתּוּר
finite forms singular plural
m f m f
past first כיתרתי / כִּתַּרְתִּי כיתרנו / כִּתַּרְנוּ
second כיתרת / כִּתַּרְתָּ כיתרת / כִּתַּרְתְּ כיתרתם / כִּתַּרְתֶּם כיתרתן / כִּתַּרְתֶּן
third כיתר / כִּתֵּר כיתרה / כִּתְּרָה כיתרו / כִּתְּרוּ
present מְכַתֵּר מְכַתֶּרֶת מְכַתְּרִים מְכַתְּרוֹת
future first אֲכַתֵּר נְכַתֵּר
second תְּכַתֵּר תְּכַתְּרִי תְּכַתְּרוּ תְּכַתֵּרְנָה1
third יְכַתֵּר תְּכַתֵּר יְכַתְּרוּ תְּכַתֵּרְנָה1
imperative כַּתֵּר כַּתְּרִי כַּתְּרוּ כַּתֵּרְנָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.