המתין

Hebrew

Root
מ־ת־ן (m-t-n)
6 terms

Verb

הִמְתִּין • (himtín) (hif'il construction)

  1. to wait

Conjugation

Conjugation of הִמְתִּין (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהַמְתִּין
action noun הַמְתָּנָה
finite forms singular plural
m f m f
past first הִמְתַּנְתִּי הִמְתַּנּוּ
second הִמְתַּנְתָּ הִמְתַּנְתְּ הִמְתַּנְתֶּם הִמְתַּנְתֶּן
third הִמְתִּין הִמְתִּינָה הִמְתִּינוּ
present מַמְתִּין מַמְתִּינָה מַמְתִּינִים מַמְתִּינוֹת
future first אַמְתִּין נַמְתִּין
second תַּמְתִּין תַּמְתִּינִי תַּמְתִּינוּ תַּמְתֵּנָּה1
third יַמְתִּין תַּמְתִּין יַמְתִּינוּ תַּמְתֵּנָּה1
imperative הַמְתֵּן הַמְתִּינִי הַמְתִּינוּ הַמְתֵּנָּה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.