התראה

Hebrew

Root
ר־א־ה (r-ʾ-h)
11 terms

Verb

הִתְרָאָה • (hitra'á) (hitpa'el construction)

  1. see each other; be seen; appear

Conjugation

Conjugation of הִתְרָאָה (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms to-infinitive לְהִתְרָאוֹת
action noun הִתְרָאוּת
finite forms singular plural
m f m f
past first הִתְרָאֵיתִי הִתְרָאֵינוּ
second הִתְרָאֵיתָ הִתְרָאֵית הִתְרָאֵיתֶם הִתְרָאֵיתֶן
third הִתְרָאָה הִתְרָאֲתָה הִתְרָאוּ
present מִתְרָאֶה מִתְרָאָה מִתְרָאִים מִתְרָאוֹת
future first אֶתְרָאֶה נִתְרָאֶה
second תִּתְרָאֶה תִּתְרָאִי תִּתְרָאוּ תִּתְרָאֶינָה1
third יִתְרָאֶה תִּתְרָאֶה יִתְרָאוּ תִּתְרָאֶינָה1
imperative הִתְרָאֵה הִתְרָאִי הִתְרָאוּ הִתְרָאֶינָה1

1 Rare in Modern Hebrew.

Noun

הַתְרָאָה • (hatra'á) f [pattern: הַקְטָלָה]

  1. warning; advance notice
This article is issued from Wiktionary. The text is available under Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 unless otherwise noted. Additional terms may apply for the media files.